איך המדיה החברתית משפיעה על החלטות בנושאי בריאות
לאחרונה, לאור שיחות עם אנשים בעלי דעות אחרות משלי בנוגע לחיסוני הקורונה, הבנתי שהויכוחים לא יביאו לשום מקום. זה לא רק שאנחנו מתבצרים בדעותינו, אלא גם שברגע שקיבלנו החלטה, אנחנו נראה עוד ועוד תכנים ופוסטים שיחזקו אותה, ונתעלם או לא נראה בכלל את אלה שיערערו אותה.
ראיתי על עצמי היטב איך זה קורה – קיבלתי החלטה ועם הזמן היא מתחזקת בי יותר ויותר לאור התכנים אליהם אני נחשפת. פוסטים קיצוניים מהצד השני של המתרס גורמים לי לאיבוד עשתונות קל עד בינוני, ואז אני מתחזקת בדעותיי המוצקות עוד יותר. וזה חוזר חלילה. אז התחלתי לחשוב על ההשפעה הענקית שיש למדיה החברתית בעיצוב הדעות וההחלטות שלנו. היום, כשאנחנו נאלצים לקבל החלטות שמשפיעות על הבריאות שלנו, של ילדינו ועל אורח ואיכות החיים שלנו, זה עוד יותר בולט. יצאתי לבדוק איך משפיעה המדיה על ההחלטות שלנו בנושאי בריאות.
נתחיל בבייסיק - איך בכלל אנחנו מקבלים החלטות?
אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כאנשים בעלי חשיבה עצמאית, כאלה שמקבלים החלטות בצורה מושכלת, כאלה שיודעים לראות תמיד את שני הצדדים ולבחור נכון. אבל האמת היא די רחוקה מכך. ברוב המקרים, אנחנו מקבלים החלטות בצורה אוטומטית ומהירה, בהתבסס על ניסיון העבר, הרגלים, וגורמים נוספים שמשפיעים עלינו כמו אפקט הזמינות (תכנים שראינו לאחרונה ישפיעו עלינו יותר כי הם זמינים במוח שלנו), או שנאת ההפסד (אנחנו מפחדים מאובדן והפסד יותר מאשר מרווח).
דניאל כהנמן מסביר זאת היטב בספרו לחשוב מהר לחשוב לאט – אנחנו מקבלים את רוב ההחלטות בחיינו על סמך הרגש ולא על סמך הרציונל. במוח שלנו קיימות שתי מערכות, האחת איטית, מחושבת ורציונלית, והשניה מהירה, אינטואיטיבית ורגשית. ברוב הפעמים, ההחלטות שלנו נעשות ע"י המערכת הרגשית. המוח שלנו יעשה הכל כדי לחסוך באנרגיה ולכן הוא מפעיל את המערכת שחושבת כמה שפחות (היא צורכת המון אנרגיה. תארו לעצמכם שכל החלטה היתה דורשת רשימה של יתרונות וחסרונות, חישובי סיכונים או הסתברויות. היינו מותשים כל הזמן!).
בקבלת ההחלטות שלנו, אנחנו גם מושפעים מאוד מאנשים אחרים. בספר "השפעה" של רוברט צ'אלדיני, הוא מונה שישה מודלים מרתקים שמסבירים כיצד אנחנו והבחירות שלנו מושפעים מאנשים אחרים ומהחברה בכלל. בין המודלים אפשר למצוא את ההוכחה החברתית, הנדירות, ההתחייבות והעקביות ועוד. בכל אותם המודלים מי שמשפיע עלינו אלה אנשים אחרים – בהתנהגות שלהם, במסרים שלהם ובבחירות שלהם. עוד נגיע בהמשך להוכחה החברתית, כי יש לה תפקיד חשוב היום בעידן הרשת כשבחירות של אנשים אחרים כל כך גלויות לנו.
איך אנשים בסביבתנו משפיעים על ההחלטות שלנו?
האנשים שאיתם אנחנו מסתובבים (או רוצים להסתובב) מכתיבים לנו איך ננהג, על מה לחשוב ואפילו מה הערכים שלנו. יש להם השפעה מאוד גדולה על ההגדרה העצמית שלנו. אנחנו נוהגים להגדיר את עצמנו בהתאם לקבוצת שייכות או אי השתייכות. אלו נורמות חברתיות והן משפיעות על כולנו, במודע או שלא.
לכולנו ברור שאנשים קרובים לנו משפיעים עלינו. כיוון שאנחנו חקיינים מעולים, כשאנחנו מבלים זמן רב עם אנשים, אנחנו מתחילים לחקות את ההתנהגות שלהם. שמתם לב לחברות טובות שיש להן אותו סגנון דיבור? כתב דומה? זה לא קורה סתם. מחקר מצא כי סטודנטים שחלקו חדר עם סטודנטים שלמדו ברצינות, נעשו למדנים בעצמם. אבל מסתבר שאלו לא רק החברים שלנו. גם זרים משפיעים עלינו. בניסוי שנעשה בפלורידה, ישב שחקן זר ליד סטודנטים בזמן שהם מקשיבים לפודקאסט והעיר כל מיני הערות על התכנים. מסתבר שהתגובות שלו השפיעו על איך שהם תפסו את התוכן.
יש לכולנו נטיה טבעית להשפיע ולחקות זה את זה. כל קשר יש בו הזדמנות להשפיע ולהיות מושפע. אלו לא רק החברים שלנו, אלא גם החברים של החברים שלנו. המודל הזה נקרא "הפצה היפרדיאדית" והוא מתואר היטב בספר "מחוברים" – אפקטים שונים ורעיונות נוטים לעבור מאדם לאדם לאדם, מעבר לקשרים הישירים. לפי הספר, אם נרצה לגרום לאדם להפסיק לעשן, למשל, כדאי להקיף אותו בכמה אנשים שלא מעשנים.
ההחלטה של אנשים לחקות ההתנהגות של אחרים מושפעת גם מכמות האנשים המבצעים את אותה ההתנהגות. באחד הניסויים של מילגרם, קבוצת אנשים נעמדו בפינת רחוב והביטו למעלה באותו הזמן. מסתבר שכל מי שעבר הניח שיש מה לראות ולכן הביט גם הוא. העקרון הזה נקרא הוכחה חברתית – אנחנו מבססים את ההתנהגות שלנו על פי התנהגות של אחרים, במחשבה כי מה שרוב האנשים עושים הוא כנראה נכון. עוד על הוכחה חברתית והבעייתיות שלה – תוכלו לקרוא כאן.
עד כמה אנחנו מושפעים מאחרים? עד כדי צחוק בלתי פוסק.
על מגיפת הצחוק שמעתם? בשנת 1962, באזור שהיום נחשב לטנזניה, החלו שתי ילדות בבית הספר לצחוק. לא סתם צחוק קטן וחינני, אלא צחוק מתגלגל. לאט לאט הצחוק שלהן הדביק עוד ועוד ילדים, עד שבית הספר נאלץ להיסגר. המגיפה (כן, כך הגדירו אותה) התפשטה באופן מסתורי, עד שכ 1,000 תלמידים נדבקו בה. חלק מהמומחים, שלא ידעו איך לעצור את הצחוק (שכלל גלגולים על הרצפה ועוד כמה תופעות גופניות לא נעימות), שלחו דגימות דם לאירופה כדי לברר האם מדובר בוירוס. אבל שום דבר לא נמצא. המגיפה נמשכה כ 18 חודשים ופגעה רק בילדים. עד היום לא ברור מה קרה שם. עוד קצת על המגיפה כאן, ובסרטון הזה:
האם גם בנושאי בריאות אנחנו מושפעים מהחברים שלנו? ועוד איך!
אז כבר הבנו שאנחנו יצורים חברתיים, וככאלה, אנחנו לא רק מחקים את הסובבים אותנו, אלא גם מתאימים את עצמנו ומושפעים מהם. יש כל מיני דרכים בהם אחרים משפיעים עלינו בנושאי בריאות – החל מאימוץ הרגלים טובים וכלה בהשמנה ועישון (עוד על כך, כאן).
ההחלטה שלנו האם לעלות במדרגות במקום במעלית, למשל, מושפעת מכמה דברים כמו מה אכלנו לארוחת צהריים, ההבטחות שלנו לעצמנו, וגם ממישהו אתלטי שנכנס איתנו לבנין ובחר לעלות במדרגות. אנחנו מגיבים להתנהגות של אנשים סביבנו, גם אם הם זרים לחלוטין. באופן דומה, אנשים נוטים לאכול יותר כשהם נמצאים בחברת אנשים שאוכלים הרבה (הנה כאן). מסתבר שכשאנחנו נמצאים בחברת אנשים אחרים, אנחנו פחות קשובים לעצמנו (למשל לצרכים של הגוף שלנו – האם הוא רעב, שבע וכד') ויותר קשובים להתנהגות של הסביבה.
עפ"י הספר מחוברים – השמנה, הפרעות אכילה, כאבי גב ואפילו התאבדויות עוברות מאדם לאדם. מסתבר שבנושאים כאלה, לא מדובר רק בהתנהגות עצמה, אלא בהעברה של רעיונות.
הרשת נכנסה לחיינו. איך קבלת ההחלטות השתנתה?
בעולם הישן, עיתונאים התנהגו כסוג של "שומרי סף". הם בחנו ידיעות, בדקו ראיות, חקרו, הצליבו מידע, אספו נתונים ואפילו הביאו לפעמים מגוון דעות. לצערי, אנחנו רואים את זה פחות ופחות – גם בערוצי הטלוויזיה וגם בעיתונים. במדיה החברתית שומרי הסף לא קיימים בכלל: בשם חופש הביטוי כולנו הפכנו להיות יצרני תוכן ומפיצי דעות, לטוב ולרע. נכון, פייסבוק מפעם לפעם מחליטה (וגם על זה יש ויכוח) לשמש כשומרת סף, ומחליטה מהם פוסטים "פוגעניים" או כאלה שמכילים פייק ניוז, אבל הנה לא מזמן היא החליטה שחלק מהידיעות הקשורות למחקר שנעשה ע"י קופת חולים מכבי, ופורסם ב SCIENCE לא עומדות בדרישות של חדשות הקורונה והורידה אותן. אז לכו תבינו מה המניעים האמיתיים ומה נחשב בעיניה לטוב או רע.
האמון שלנו בתקשורת, במנהיגים, בחברות ובתאגידים יורד עם השנים. ומה הפלא? תכנים ממומנים, אינטרסים ותוכן לא מהימן צצים מדי יום בערוצי המדיה. ועם זאת אנחנו עדיין מאוד מושפעים מהתכנים אליהם אנחנו נחשפים. כשאנשים פרטיים משתפים מידע, זה מרגיש לנו הרבה יותר מהימן, ולכן האמון שלנו עולה. והרשת מלאה במידע מאנשים פרטיים. שימו לב לנתון הבא: 60% מהאנשים סומכים על פוסטים שנכתבו ע"י רופאים – לעומת 36% שסומכים על חברות הפארמה. עוד נחזור עוד מעט אל המומחים ברשת.
היום הרשת מפוצצת במידע על הקורונה והחיסונים. זו בעצם המגיפה הראשונה בהיסטוריה שבה יש כל כך הרבה מידע, ואני בטוחה שזה משנה את כללי המשחק. כאן תוכלו לקרוא מאמר מעניין על הפצת מידע חלקי או שגוי לגבי חיסונים. שימו לב לפסקה שבה המומחה מציע לא להתייחס למי שבוחר לא להתחסן כ"מתנגד" (כי זה יוצר שיח מפלג. מוזמנים לשלוח את זה לראש הממשלה שלנו), וכן לכלול שיקולים נוספים על "המדע" (שכבר למדנו שלא רק משתנה תדיר, אלא לפעמים מורכב ומוטה) כגון רגשות. לא היה מזיק לנו, עם השיח המסית והדעות הנחרצות, להפנים מה הוא אומר.
ונחזור לבריאות - אנחנו מבצעים לא מעט פעילות בנושאי בריאות ברשת
בשנים האחרונות, והמגיפה נתנה למגמה הזו פוש רציני – עברנו לרכוש אונליין במקום לגשת פיזית לחנות, אנחנו מתייעצים עם רופאים ומומחי בריאות בפורומים וקבוצות, אנחנו נעזרים בשיחות וידאו במקום להגיע לפגישה עם הרופא. ולכן, גם החלטות רפואיות נעשות היום לא מעט אונליין. אנחנו כבר לא חייבים לחכות לפגישה אצל הרופא כדי להתחיל לחקור על המחלה או הסימפטומים, לקבל תמיכה או לשאול אנשים מה עזר להם.
העולם הרפואי עושה התאמות משלו להתנהגות האנושית בהקשר של הרשת. כמו לכל ארגון, הנוכחות במדיה החברתית חשובה עבור בתי חולים ומרפאות, וכוללת לא מעט אתגרים (לדוגמה כאן). מכונים, בתי חולים ומרפאות יכולים להינזק מפוסטים תמימים שעולים לרשת ע"י עובדים, רופאים ומטפלים. לכן, חלק גדול מארגוני הבריאות מוציאים קווים מנחים לצוותים לגבי פעילות במדיה החברתית. תוכלו למצוא כמה דוגמאות במחקר הזה.
גם רופאים, כאנשים פרטיים, צריכים לחשוב על התדמית שלהם ברשת ועל ההשפעה שיש להם, וראינו כבר שרמת האמון של הציבור בהם גבוהה יחסית. 90% מהרופאים בעולם מעידים כי הם משתמשים במדיה החברתית. הפעילות היא בעיקר חברתית ואישית ולא מקצועית, אבל היא משפיעה על התדמית שלהם, על בחירת רופאים ומטפלים וכמובן על החלטות בתחום הבריאות.
ואז הגיעה המדיה החברתית ששינתה את כללי המשחק
אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כאנשים שמקבלים בחירות מושכלות מתוך נתונים, ידע וניסיון, אבל ראינו שהאמת קצת יותר מורכבת. אדם מבלה היום בממוצע כשעתיים ביום במדיה החברתית, והיא מעצבת את התודעה וגם את ההחלטות שלנו, במודע או שלא במודע.
40% מהאנשים אומרים שהם נעזרים במדיה חברתית כדי לבדוק חוות דעת בנושאי בריאות. 1/3 מהאנשים מדווחים כי הם נעזרים במדיה החברתית כדי לבדוק סימפטומים, להתייעץ ולעשות מחקר משלהם. 25% מהאנשים שיתפו ברשתות החברתיות חוויה רפואית שלהם (כאן). יש כמובן שונות בין דורית בהשפעת המדיה על ההחלטות. עוד על המחקר וההבדלים בין הדורות השונים, כאן.
המדיה החברתית משנה גם את כללי המשחק בכל הנוגע לנגישות של ידע ומידע. לחיצה קלה על המכשירים שנמצאים עלינו בכל רגע ואנחנו נחשפים לסימפטומים, אבחנות, שיחות עם רופאים ושלל אפליקציות שמנטרות את הבריאות שלנו. חלקן יכולות מאוד לסייע לה – אפליקציות כושר, ניטור של מדדים מסוכנים, סרטוני מדיטציה. לו רק כאן זה היה מסתיים.
מה בעצם קורה במדיה החברתית שמשפיע עלינו בנושאי בריאות?
הנה כמה דברים שקורים במדיה החברתית ומשפיעים עלינו (רשימה חלקית בלבד):
- אנחנו יכולים לקבל השראה לעשיית כושר, רעיונות למזונות בריאים, תפריטים בריאים, מתכונים שונים ובכלל אורח חיים בריא. אין כמו צילום צבעוני של מנה כדי לעורר בנו תיאבון, וכשזה כולל מזון בריא – הרווחנו (תציצו בחשבון האינסטגרם של VeganBowls ותבינו על מה אני מדברת).
- ומצד שני, המדיה החברתית מציבה ציפיות לא ריאליות לחיים שלנו בכלל ולמראה שלנו בפרט. במדיה החברתית כמעט כולם יפים, בריאים, חטובים ושזופים, והם גם מבלים כל היום על חופים אקזוטיים. מה הפלא שהיא משפיעה לרעה על דימוי גוף? למדיה החברתית יש לא מעט השפעות שליליות, וכמובן שבתחום הבריאות היא לא חפה מהן.
- בועת הסינון גורמת לנו להיחשף רק לדעות ולאנשים דומים לנו. כבר ראינו שהאנשים סביבנו משפיעים עלינו, וזה כמובן נכון גם במדיה החברתית, כי אנחנו מבלים בה כל כך הרבה זמן! אם נרצה לעשות שינוי באורח חיינו או לשמוע דעות חדשות, יהיה לנו הרבה יותר קשה. עוד על בועת הסינון והשפעתה תוכלו למצוא בפוסט הזה.
- במדיה החברתית נוכל לקבל תמיכה. ניתן למצוא קבוצות ואנשים שסובלים מבעיות דומות ולקבל מידע, ידע ובעיקר תמיכה. קהילות בתחום הרפואי משחקות פה תפקיד חשוב – אנשים יכולים דרכן לא רק לקבל תמיכה אדירה אלא גם להיחשף לתרופות או טיפולים שונים שיכולים לסייע להם. מצד שני, לא תמיד מי שישפיע עלינו לקבלת תרופה או טיפול הוא מומחה, ולכן כדאי להיזהר עם ההמלצות.
- במדיה החברתית אין הפרדה בין מומחים ובין אנשים שפשוט מביעים את דעתם, וכולם משפיעים עלינו! שמתם לב שפתאום כולם הפכו להיות מומחים לחיסונים? אנשים שלא קראו מחקר אחד בחייהם פתאום מביעים דעה על כל נתון שמתפרסם ומנסים לחזק את הדעה שלהם ולשכנע אחרים. ככל שיש לאותם מביעי דעה יותר עוקבים, כך יש סיכוי להשפעה רחבה יותר. לא סתם מנסה משרד הבריאות לגייס מנהלי קהילות ומשפיענים כדי לעודד את הנוער להתחסן.
- כל כך התרגלנו להשתמש במדיה החברתית לכל דבר, אז למה לא גם בנושאי בריאות? אנחנו משתמשים במדיה החברתית כב"חוכמת המונים" (אם כי חוכמת ההמונים לא באמת קיימת ברשת, בואו לכאן לגלות מדוע). 45% מהגולשים טוענים כי בזכות המדיה החברתית הם חיפשו דעה שנייה בנוגע לבעיה שהיתה להם (כאן). יש לזה כנראה צדדים חיוביים, אבל לצערינו לא תמיד הרוב צודק. וזה מוביל אותנו לסעיף הבא.
- כשאנחנו מבלים במדיה החברתית , אנחנו מושפעים ממה שאנשים אחרים אומרים ועושים. זה העקרון של ההוכחה החברתית. כשאנחנו רואים שעוד ועוד אנשים בפיד שלנו החליטו החלטה מסוימת (למשל להתחסן), אנחנו מבינים שזו ההחלטה הנכונה לעשות. אבל מה שאנחנו רואים בפיד שלנו תלוי בבועת הסינון שלנו ולכן אנחנו בעצם לא רק מחזקים את הדעה שלנו, אלא גם נמצאים באותה חברה. לצערינו, העקרון של ההוכחה החברתית לא תמיד עובד. יש מקרים בהם מה שאנשים אחרים עושים הוא לא תמיד הדבר הנכון. מכירים את הסיפור המזעזע על הרצח של קיטי ג'נובזה? תוכלו לקרוא עליו בפוסט הזה על הוכחה חברתית.
- בגלל השפעתה הרבה של המדיה החברתית עלינו, אנחנו יכולים ללמוד מהמדיה החברתית וגם לשנות התנהגות (לטוב ולרע). מחקר שבוצע בירדן מצא כי למדיה החברתית יש יכולת להעלות מודעות ולהשפיע הן על הידע של האנשים בנוגע לקורונה, והן על ההחלטות שלהם. המדיה החברתית מסייעת בשינוי התנהגות.
עוד על השפעת המדיה החברתית על ההתנהגות שלנו תוכלו לקרוא כאן.
האם אנחנו בכלל חופשיים היום לקבל החלטות מדויקות לנו?
מסתבר שזו שאלת השאלות. ראינו כי מאז ומתמיד ההחלטות שלנו היו מושפעות מהאנשים סביבנו. מה שקרה בשנים האחרונות זה שאנחנו כל הזמן חשופים לבחירות של האנשים סביבנו, אם לא פיזית אז וירטואלית. היום כל אחד מניח את דעותיו, בחירותיו והתנהגותו במדיה החברתית ובכך משפיע על חבריו.
בואו נדבר רגע על מה שקורה בארץ – לא משום שאני חושבת שהמצב במקומות אחרים שונה, אלא משום שרק פה אני חיה, ולכן חשופה הרבה יותר למה שקורה סביבי. מצד אחד אנחנו נחשבים לאומה פורצת דרך, יצירתית, וכמובן לא צייתנית. במאמר מעניין של המכון הישראלי לדמוקרטיה בנוגע לסנקציות על מפירי בידוד ואכיפת בידודים, קראתי כי ישראל מדורגת באחד המקומות הנמוכים ברמת הציות לנורמות חברתיות.
מצד שני, כשאנחנו נחשפים כל הזמן לבחירות של אחרים ונתונים להשפעתם, אני לא חושבת שיש הרבה מקום לחשיבה עצמאית, ולכן המילה "ציות" כבר לא נראית לי הולמת. זה לא שאנשים מצייתים כעוורים (אני בכלל לא אוהבת את ההכללות האלה. מצד אחד "סרבנים" או "מתנגדים" ומצד שני "עדר". הרי בסופו של דבר מדובר בבחירות שאנשים עושים), אלא הם פשוט נתונים ללחץ חברתי מאוד רחב. ככל שיותר אנשים מבצעים בחירה כלשהי, כך יש לנו סיכוי גבוה יותר לבצע את אותה בחירה בעצמנו.
היום אנחנו לא רק מושפעים מחברים שלנו, אנחנו גם מושפעים מאלגוריתמים שמחליטים עבורינו (או בגישה הרכה יותר- ממליצים לנו) באילו תכנים לצפות, אחרי מי לעקוב ואת מי כדאי לצרף לרשימת החברים. האם בעולם שכזה יש עוד מקום לרצון חופשי? או נכון יותר לשאול – האם בעולם כזה הרצון החופשי שלנו הולך ונעלם? מסתבר שהאלגוריתמים של המדיה החברתית מנבאים לא רע בכלל את ההחלטות שלנו. ואתם יודעים מה מנבא הכי טוב את ההחלטות? הפוסטים של החברים שלנו. מסתבר שמספיק להביט ב 8-9 פוסטים של חברים שלנו כדי לנבא איך אנחנו נחליט.
אז מה עושים?
אני מאוד אוהבת לסיים את הפוסטים שלי ברשימת טיפים. אני מודה שכאן לקח לי זמן. ראשית, כי קטונתי. שנית, כי הייאוש מתחיל לחלחל אלי. אני מדברת כל שבוע עם חברים שמודים שקיבלו בחירה לא מתוך אמונה שהיא הבחירה הנכונה להם, אלא מתוך לחץ חברתי, לחץ במקום העבודה או פשוט פחד להיות שונים. ובתור מישהי שבחרה להיות שונה, אני מבינה שהמחיר הוא לא תמיד פשוט. ובכל זאת – מה עושים?
- ראשית נושמים. הרבה. כל הזמן. נשימות עמוקות. ואחרי הנשימות האלה כדאי שתשאלו את עצמכם האם בכלל הייתם רוצים לקבל בחירה מדויקת לכם או שאתם מוצפים בלאו הכי ורק רוצים להניח את ענייני הבריאות, הקורונה והחיסונים מאחוריכם?
- אם החלטתם שאתם רוצים לקבל בחירות בצורה עצמאית יותר, קחו בחשבון שאתם יוצאים למסע. הסיפור האישי שלי כלל הרבה רופאים ותרופות במשך 20 שנים. כשהחלטתי לקחת אחריות על הבריאות שלי, יצאתי לחקור וללמוד ומצאתי שיש דרכים אחרות לטפל במחלות כרוניות. זה דורש עבודה, לימוד, התמדה והרבה אמונה. זה דורש גם חשיבה ביקורתית ולא לקחת דברים כמובנים מאליהם. הסיפור שלי לימד אותי להפשיל שרוולים – לקרוא, ללמוד, להתייעץ, להתנסות ולא לתת לדעה אחת להכתיב איך ייראו החיים שלי.
- הפסיקו לפחד מנתונים, מספרים וידע. אם חשוב לכם לקבל החלטה עצמאית, תצטרכו להתיידד עם מידע. במקום לצפות ברילס, קחו כמה דקות לקרוא מאמרים, מחקרים ונתונים. יש מספיק אנשים שיודעים להסביר את הנתונים בצורה ברורה. תמצאו אותם. הטיפ שלי – כשמידע מוצג בצורה לא ברורה מספיק – הבעיה היא לא שלכם, אלא של מי שמציג אותם בצורה כזו. לפעמים, לצערי – יש בזה כוונת תחילה.
- הקפידו על צריכה נבונה של תוכן. אני ממליצה להוריד משמעותית את המינון של התכנים של החברים שלכם במדיה החברתית, ולעבור לתכנים במקומות אחרים – באתרים, בעיתונים מהארץ ומחו"ל, אצל מומחים מקצועיים שאתם סומכים עליהם. הקפידו על מהימנות התוכן (כאן תוכלו לקרוא איך עושים זאת). תוכלו גם למצוא מומחים או מקורות אמינים שעמם תוכלו להתייעץ, ולעקוב אחריהם (לדוגמה, בין השאר אני עוקבת אחרי מועצת החירום הציבורית לקורונה, וההסברים שלהם קלים ופשוטים להבנה).
- שאלו שאלות. הרבה שאלות. תערערו על אמירות שנזרקות לחלל האוויר. ככל שתשאלו יותר, תגלו שלחלק מהשאלות אין תשובות ברורות למרות הנחרצות של הפוליטיקאים, חברות התרופות והתקשורת. עוד על כוחן של שאלות, כאן.
- התחילו לפתח חשיבה ביקורתית. מסתבר שמדובר באימון לכל דבר. איך עושים זאת ולמה זה חשוב? כאן.
- מבינים ולוקחים בחשבון שלכל בחירה יש מחיר. זה נשמע קר ומנוכר אבל אנחנו יכולים לבחון מהם המחירים של הבחירה שלנו ולעשות סוג של בחירה – מה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם, היכן עובר הקו האדום שלנו, ועל מה לא נסכים לוותר. בהקשר לחיסונים למשל אנשים מדברים על מחירים כמו אובדן הפרנסה, אובדן החופש לנסוע, לטייל או לבלות במקומות בילוי. המחיר של להיות שונה ולא להשתתף באירועים חברתיים. ומצד שני המחיר של לוותר על ערכים ועקרונות, לחיות לפי צו הלב או האמונה, החופש לבחור ולהחליט על בריאותינו וגופנו, להכניס לגוף חומר שאנחנו לא יודעים מה השפעתו לטווח ארוך וכד'. זו רשימה חלקית כמובן. תחשבו על המחירים שלכם וכמה מהם אתם מוכנים לשלם. מניסיון, זה מאפשר לכם להיות יותר שלמים עם ההחלטה שלכם.
- מבינים שברגע שקיבלתם החלטה, אתם תמצאו לה צידוק בכל מקום. התכנים שתקראו יהיו תואמים, האנשים בפיד שלכם יחזקו אתכם (ואלה שלא כנראה לא ישרדו אצלכם לאורך זמן), הנתונים יסתדרו לפי הנרטיב שלכם וכל דעה אחרת תיראה לכם מוזרה. זה טבעו של אדם. זה מאפשר לנו שקט. אבל קחו בחשבון שאנשים שבחרו אחרת, מתנהגים בדיוק באותו האופן. מבחינתי זה אומר שלויכוחים אין טעם. אנחנו לא נשכנע זה את זה. אין פה צודקים. הניחו לזה. בעיני, המלחמה האמיתית היא על החופש שלנו ולא על השכנוע.
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, לא תיארתי לעצמי שאפתח סוג של תיבת פנדורה. יכולתי להמשיך ולכתוב אותו עוד שנה, אבל החלטתי לשחרר אותו עם מה שיש בו. אני לא בטוחה שיש לי מסרים מעודדים, אבל אני כן יודעת שמודעות עושה אותנו חכמים יותר. די בכך שתבינו שההחלטות שלכם לא נעשות בחלל ריק, הן מושפעות מהאנשים סביבכם והמדיה החברתית. אם תרצו לשנות את זה, אני יכולה רק לאחל לכם בהצלחה. אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת שבה אתם עלולים לשלם מחיר לא פשוט על הבחירה שלכם. האם זו סיבה לוותר על החופש לבחור? בעיני לא. אבל אתם תבחרו בעצמכם.
