הכוח בשאילת שאלות
"החשוב מכל הוא תמיד להטיל ספק" אלברט איינשטיין
ככל שעוברות השנים אני מבינה שיש לי הרבה יותר שאלות מתשובות. באופן מפתיע, ההבנה הזו מרגיעה אותי. כבר שנים שאני משתמשת בכתיבה כדי לעבד רעיונות, מחשבות ורגשות. גיליתי שהכתיבה הכי מניבה שלי היא זו שבה אני שואלת שאלות ומאפשרת לתשובות להגיע, גם אם זה לוקח ימים, שבועות או שנים.
כשאני מציצה בפייסבוק, מה שקורה פחות ופחות לאחרונה לאור השיח האגרסיבי, אני נתקלת בהמון ידענות. כולנו הפכנו למטיפים, משכנעים, צודקים ושופטים. פוסטים שמעלים שאלות, מבקשים להקשיב לדעות אחרות או ללמוד, הופכים נדירים יותר ויותר.
מתי ולמה עברנו למצב כזה ברור של ידיעה? האם זה זמן הקשב המתקצר שמאלץ אותנו להגיע לפאנץ' ליין ומהר? או אולי הרצון להציג את עצמנו כמעניינים, מלומדים, בעלי ידע?
האם שאילת שאלות, חיפוש אחר תשובות והקשבה נעלמים מן העולם?
כמישהי שעוסקת במוזיקה, בין השאר, אני חייבת לטפח כל הזמן את יכולת ההקשבה שלי. וכפועל יוצא, אני חייבת גם להשאיר את עצמי במצב של חוסר ידיעה. גם בעולם העסקי, אני מוצאת יתרונות רבים למצב בו במקום לחפש תשובות, אני מאפשרת לעצמי להשתהות עם השאלות. למה בעצם זה כל כך חשוב?
שאלות והמדיה החברתית
לאחר שנה שבה בילינו כל כך הרבה און ליין (וכל כך מעט מדי פנים אל פנים), אני לא יכולה לעסוק בעניין השאלות מבלי לתהות עד כמה ההתנהלות במדיה החברתית משפיעה עלינו, גם בעניין הזה. במדיה החברתית, שמלמדת אותנו שמיקרו תכנים עדיפים על תכנים ארוכים, שזמן הקשב הולך ומתקצר ושהרושם הראשוני חייב להיות מפוצץ – נראה כי אין זמן לתהליכים, ובטח לא לשאלות.
יובל דרור, בספרו הקוד הסמוי, טוען כי במדיה החברתית יש יותר סימני קריאה מאשר סימני שאלה. כלומר, אנחנו פחות מנהלים שיחות, ויותר מנהלים תדמית. אנחנו חושבים שדעה ברורה, שיפוטיות והחלטיות משפרות את התדמית שלנו בעיני אחרים. עוד מעט נראה שזה לא באמת נכון.
גם בועת הסינון הידועה לשמצה, שגורמת לנו לראות שוב ושוב תכנים של אנשים שדומים לנו, מוציאה את הדיון והשיחה כמעט מחוץ לתחום. יש דיונים ברשת החברתית, אבל נראה שהם מתקיימים בנושאים מאוד צרים וסובבים בעיקר סביב פתרון בעיות מיידיות.
הרשת החברתית, שבונה על חוכמת ההמונים, נעזרת בשאלות בעיקר כדי לחסוך לנו זמן במציאת פתרון משלנו, בחשיבה מעמיקה ובהשארת אי ודאות בחיינו. אבל חוכמת ההמונים היא סוג של אשליה, ולכן כשאנחנו נעזרים בה, אנחנו למעשה מצמצמים את יכולותינו. עוד על חוכמת ההמונים, כאן.
דניאל כהנמן טוען בספרו כי המוח הוא בעצם עצלן והוא מחפש כל הזמן קיצורי דרך. אם כך, אין פלא שאם יכולות להיות לנו תשובות ברורות ומהירות לשאלות שלנו, נעדיף אותן על הדרך הארוכה, הפתלתלה של אי הודאות, של החקירה והחשיבה העמוקה. עם הזמן, אנחנו מתרגלים שכך צריך להתנהל.
כבר כתבתי על הצד האפל של המדיה החברתית, אבל הנה עוד נדבך למשוואה – המדיה החברתית מרגילה אותנו לקיצורי דרך. מעניין האם היא מפנה את המוח שלנו לדברים טובים אחרים? זו שאלה שאניח לעצמי להרהר בה לאט לאט.
שאלות, ידע, מנהיגות וניהול
בעולם ההיררכי של פעם, אנשים עם ידע ברור ומוחשי, מילים גבוהות וזרג'ון מקצועי שנאמר בטון אסרטיבי, נחשבו למומחים. העולם שלנו השתנה, וכיום הידע נמצא ברשת בשפע. אני מאמינה שדווקא מי שחולק אותו, מנגיש ומלמד אחרים הוא המומחה האמיתי.
ברנה בראון, בספרה הנהדר Dare To Lead, חוקרת תכונות נחוצות למנהיגות אמיתית. אחת התכונות שהיא מציינת היא פגיעות. פגיעות משמעותה, בין השאר, לא לדעת הכל, ולאפשר לנו סקרנות, למידה, טעויות. אנחנו חושבים שאנשים שיש להם את כל התשובות הם מוצלחים. אבל ההפך הוא הנכון – אנשים שפתוחים ללמוד ולהקשיב הם בדיוק מי שהיינו רוצים להיות בקרבתם, להקשיב להם, לראות כמנהיגים.
מסתבר שמנהיגים נוהגים לשאול הרבה שאלות, לא רק כדי ללמוד עוד, אלא גם כדי לעודד את האנשים בקרבתם לחשוב בצורה יצירתית וחדשנית ולעודד קשר. כך הם מבטיחים את המשכיות הדרך או החזון שלהם. אין ספק שזה מעורר מחשבה לגבי המנהיגות שלנו וניהול משבר הקורונה.
גם מנהלים טובים נוהגים לשאול שאלות פתוחות, והם מגלים סקרנות לגבי התשובה. שאלות כאלה יכולות להיות:
- למה זה קרה?
- מה היית עושה בסיטואציה הזו?
- איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה הזו?
הנה כמה דוגמאות לשאלות שמנהיגים נוהגים לשאול, וכאן תוכלו למצוא אינפוגרפיקה מקסימה שמובילה אותנו דרך סוגי שאלות.
ממש לפני הפגישה השבועית עם היועץ האהוב עלי, הבנתי שגם יועצים טובים שואלים שאלות ולא נותנים תשובות. כיועצים, כשאנחנו שואלים אנשים שאלות שמפעילות אותם ועוזרות להם לקבל החלטות בעצמם, אנחנו בעצם מסייעים להם לגדול.
גם הקהילות, שבהחלט תופסות מקום נכבד בעולם העבודה החדש, מאפשרות למותגים וארגונים לשאול שאלות – את הלקוחות, הצרכנים, העובדים והמשתמשים. אם המותגים יודעים גם להקשיב היטב לתשובות, הם יכולים להפיק הרבה מאותן קהילות. עוד על קהילות מותג, כאן.
למה לשאול שאלות?
- כשאנחנו שואלים אנחנו עוברים ממצב של ידיעה, שהוא מצב סגור וברור, למצב של הקשבה – מצב פתוח, קולט, מצב של למידה. לא סתם ממליצים לאנשים שרוצים לזכות באהדה או בקשרי חברות לפתח יכולת הקשבה טובה יותר, הכוללת שאילת שאלות – בעיקר כאלו שאנשים נהנים להשיב עליהן (וכמובן להמתין לקבלת תשובה).
- כשאנחנו מתרגלים לשאול שאלות, אנחנו מזהים פערי ידע. זה משאיר אותנו בלמידה והתפתחות תמידית.
- שאילת שאלות מפתחת צניעות. בעולם שממתג את עצמו לדעת, אני עדיין מאמינה שמדובר בתכונה חשובה, נדירה וכובשת.
- כשאנחנו שואלים אחרים – אנחנו מעודדים אותם לחשוב, אנחנו שמים את עצמנו בתפקיד של "יועצים", לומדים מהם ולכן גם מעודדים קרבה וקשר. כשאנחנו שואלים שאלות, הצד השני מיד עונה (גם אם רק בראש), ולכן הוא כבר מעורב בתוכן שלנו, בשיחה. זו אחת הסיבות לכך ששאלות בכותרות של מאמרים עובדות טוב כל כך.
- שאלות מעודדות סקרנות. סקרנות כזו מולידה רעיונות וחדשנות. זה לא מפתיע שטובי המדענים הקדישו זמן רב לשאלות ותהיות.
- כבעלי עסקים, אנשי שיווק או מכירות, שאלות בונות לנו גשר לעולמם של הלקוחות שלנו. באמצעות התשובות שלהם אנחנו משפרים את ההתנהלות שלנו, את התוכן שלנו, את השפה שבה כדאי לתקשר איתם.
איך ואיזה שאלות לשאול?
אין סוף לסוגי השאלות ולאופן השאילה, וטובי המראיינים והפסיכולוגים הבינו זאת. גם אנחנו יכולים להשתמש בשאלות מול יועץ טוב, חברה או קולגה.
הנה כמה טיפים:
- שאלו שאלה אחת בכל פעם.
- רצוי להימנע מלהסביר שוב ושוב את השאלה. נסחו היטב והגיעו מיד לנקודה החשובה (פעמים רבות זה דורש הכנה מראש).
- שאלתם? זה הזמן לשתוק ולהקשיב לתשובה. הצד השני חייב להרגיש שהתשובה שלו באמת מעניינת אתכם.
- ולכן – שאלו שאלות שבאמת תרצו לדעת את תשובותיהן.
- שאלו שאלות המשך כדי לוודא שהבנתם (בתקשורת מקרבת מלמדים איך לעשות זאת היטב), או כדי לעודד את המשך הדיון והחשיבה המשותפת.
- שאלו שאלות כדי לתת הרגשה טובה לצד השני, ואף פעם לא כדי להוכיח לו שהוא לא יודע משהו.
- אל תשאלו שאלות שאתם כבר יודעים את התשובה עליהן.
- אל תפחדו משתיקות והפסקות. תנו לצד השני שהות לחשוב, לנסח, לבדוק.
- נסו לתת לצד השני להשלים את התשובה, מבלי לקפוץ עם המילים שלכם, המקרה המקביל, דעתכם או סוף התשובה.
איך אפשר לתרגל את זה?
אני בטוחה שכמו בכל דבר, גם בשאילת שאלות ניתן (וכדאי) להתאמן. הנה כמה דברים שעוזרים לי:
- הכנה – לפני פגישות חשובות כדאי לבקש חומר מוקדם, ולחשוב מראש על הפערים ומה היינו רוצים לדעת יותר, לשאול, לחקור. כשאנחנו מגיעים מוכנים, גם השאלות שלנו טובות יותר.
- כחובבת כתיבה, אני משתמשת בדפי הבוקר שלי בעיקר כדי להעלות שאלות. אם גם אתם נעזרים בכתיבה, אני ממליצה לתרגל דרכה שאילת שאלות.
- יש לכם מקרה מסוים שתרצו לחקור? אפשר להשתמש בחמשת הממים, או באנגלית 5 W's כדי לשאול את השאלות המנחות לגביו: מי מעורב במקרה? מה קרה? מתי זה קרה? מקום – היכן זה קרה? מדוע זה קרה?
- אפשר גם להתאמן על נושא אקטואלי. לקחת נושא ולנסות להעלות בו את כל השאלות האפשריות.
כדי להדגים, לקחתי נושא שמעסיק אותי לאחרונה, חיסוני הקורונה, והתחלתי לרשום את השאלות שיש לי לגביו:
- מהם אחוזי ההחלמה מהקורונה בטווח הגילאים שלי?
- מדוע היה מרוץ לפתח חיסון ולא תרופה, לאור אחוזי ההחלמה הגבוהים מהמחלה?
- כיצד מוגדרת מגיפה עולמית?
- האם המספרים שמדווחים בתקשורת אכן מדויקים? היכן יתכן שיש הטיות, ולמה?
- כיצד מבוצעים ניסויים קליניים? מה משכם? מה צריך לקרות כדי שתרופה או חיסון יקבלו אישור?
- מתי תרופה או חיסון מאושרים באישור חירום ומה משמעותו?
- מהן תופעות הלוואי של המחלה?
- מהן תופעות הלוואי האפשריות של החיסון?
- בהיסטוריה של החיסונים, האם היו מקרים בהם לאחר זמן התגלו תופעות מסוימות?
- האם יש כבר מחקרים מסוימים על המחלה או על החיסון? מי מימן אותם?
- כמה הגוף שלי חזק? כמה אני דואגת לו בשנים האחרונות מבחינת תזונה, פעילות גופנית, שמש, טבע, מנוחה ונשימה נכונה?
- האם אני מאמינה שהגוף שלי יודע ויכול להתמודד עם מחלות? (ברוס ליפטון טוען כי האמונה שלנו בגוף שלנו יכולה לשנות את מבנה התאים).
- האם יש מצב בו יכולים להכריח אוכלוסייה שלמה לקבל חיסון? מהם חוקי היסוד של מדינת ישראל? האם אי פעם היתה הפרה שלהם בעקבות מגיפה?
- מדוע יש חסיון של 30 שנים על דיוני הקורונה? מדוע שורות בהסכם עם פייזר מושחרות? ובכלל מדוע לא נוהגים בשקיפות מול האזרחים?
- למה הממשלה בוחרת בדרך של הפחדה ולא בדרך של הסברה?
- וזה ממשיך וממשיך…
אם תשאלו את השאלות, אולי תגיעו למסקנה שאנחנו (ואחרים) בעצם יודעים מעט מאוד, ולכן כדאי לבדוק, לחקור, אולי להמתין לבהירות? ואולי תגיעו לאותן מסקנות שהגעתם, אבל תבינו קצת גם את הצד השני?
"צריך לשפוט אדם לפי השאלות שלו, ולא לפי תשובותיו." וולטר
לסיכום, יש כוח רב בשאילת שאלות. המצב הזה, בו הראש פתוח לחקור וללמוד, הוא גם מצב שמאפשר תקשורת אמיתית בין אנשים. עכשיו, לאחר שנה שלמה שבה נתקלתי בהמון ידענות, אולי הגיע הזמן לעבור דווקא למצב פתוח של למידה, צניעות, שאילת שאלות? מה דעתכם?
