הבלוגים אמנם התחילו את הקריירה שלהם כיומני רשת, אבל בעיני דווקא בלוגים כאלו קצת התיישנו עם השנים. אני מתה על בלוגים ומאמינה בהם מאוד, אבל חייבת להודות שבלוגים מהסוג הזה (אני קוראת להם "הגיגיי האישיים") לא פעם משעממים אותי די מהר. למה? כי אני לא מרגישה שיש לי מה לקחת מהם. או יותר נכון – מרגישה שאין להם מה לתת לי.
בלוג טוב הוא בלוג שמתחשב בקוראים שלו. הרי לא מדובר במונולוג חד צדדי. אנחנו, הבלוגרים, זקוקים לקהל שלנו כמו אוויר לנשימה. וזה לא חשוב אם מדובר בבלוג אישי, בלוג עסקי או בלוג שמדבר על תחביב נישתי שכולל 10 אנשים בכל העולם. ולכן, ככל שנבין טוב יותר מי הקהל שלנו, יש סיכוי שנשאיר אותו אצלנו, ונגדיל אותו.
כולם מדברים היום על לתת ערך, והרבה ממנו. השלב הראשון בנתינת ערך, הוא בעיני להבין למי אנחנו רוצים לתת ערך. ככל שנבין טוב יותר מי הקהל שלנו, נתאים את הבלוג שלנו אליו, לשפה שלו, למאפיינים שלו, לצרכים ולכאבים שלו, כמו גם לחלומות שלו – כך יש סיכוי טוב יותר שהקהל הזה יקבל ערך מהבלוג שלנו.
כמובן שבעולם אידיאלי, את מיפוי הקהל נעשה לפני הקמת הבלוג, אבל הבנת ודיוק הקהל שלנו יכול להיעשות בכל שלב של כתיבת הבלוג. ההבנה הזו רק תשפר את הכתיבה והמיקוד שלנו.
הנה שאלות לעבודה עצמית:
- מי הקהל שלנו מבחינה דמוגרפית? – כדאי לשאול איפה הוא גר (למשל במקרה של הבלוגים המקומיים – קהילת הקוראים מוגדרת מבחינה גאוגרפית), מה המגדר שלו, השכלה, וכד'.
- מה כואב לקהל שלנו? כמו בכל פיתוח מוצר או שירות, גם בבלוג צריך לחשוב על זה – מה כואב לקהל שלנו? אם נצליח להתחבר למצוקות, לפחדים ולצרכים של הקהל כבר עשינו משהו. אם נצליח להקל עליו, או לפתור בעיות עבורו – בינגו!
- על מה הקהל שלנו חולם? זה הצד החיובי של הסעיף הקודם. כאופטימית, אני אוהבת במיוחד להתחבר לחלומות של אנשים.
- מהם ההתנגדויות של הקהל? בדומה לכאבים ולפחדים, גם התנגדויות צריך להבין. אני ממליצה גם להתייחס אליהן, ולא לטאטא מתחת לשטיח.
- מי אנחנו מול הקהל? מהם התפקידים בינינו? האם אנחנו מומחים והקהל מגיע כדי לקבל ידע? האם אנחנו מזדהים על בסיס רגשי? האם אנחנו חולקים אותם חברים? תחומי עניין? יש המון אפשרויות כאן. תמצאו מה מדבר אליכם, ומתאים לקהל שלכם.
הבנת הקהל תגרום לנו לכתוב בצורה יותר מדויקת, הן מבחינת השפה והן מבחינת התוכן.
אם לדוגמא גיליתם שהקהל שלכם מורכב ברובו הגדול מאמהות לילדים צעירים, תכתבו אחרת מאשר אם הקהל הוא סטודנטים להנדסת חשמל בני 23, נכון?
אתם יודעים משהו? במשך שנים, בתור זמרת, היה לי קשה לחשוב על "קהל". זה היה מן מושג ערטילאי ומעורפל שכזה. עד שבת דודתי הציעה לי לפרק את הקהל ליחידים. ואני אוהבת יחידים! אני חושבת שהשאלות האלו יכולות לדייק עבור כל יוצר למי הוא מדבר. וכל מי שכותב בעצם יוצר משהו. כשאנחנו יודעים למי אנחנו פונים, אנחנו הופכים את המושג הערטילאי שנקרא "קהל" לאנושי. ואנחנו יודעים איך לפנות לאנשים, ליחידים.
בשלב הבא כדאי לשאול איך אתם מתחברים לקהל, ומה יש לכם לתת לו.
נדמה לי שהפוסט הזה שולח גם אותי לעשות עוד עבודת דיוק. וזו עבודה שאני אוהבת במיוחד.
אז מי הקהל שלכם? למי אתם כותבים? איך הייתם מדייקים אותו?
2 תגובות
יפה הפוסט האישי מקצועי שלך. מאוד מתחברת לתחושת הכתיבה מול קהל שמורכב מיחיד ויחידה . שמירה על איזון בין קהל של קוראים שהכתיבה מופנית באופן אישי ובאותה נשימה הנושא שעולה בפוסט ויכול להיות רלוונטי לקהל רחב.תודה. מאוד מאורגן ומקדם התוכן בפוסט.
יה, איזה כיף של תגובה נויה.
אני מאוד מאמינה בשילוב של אישי ומקצועי, ואני שמחה שראית ואהבת את זה.
תודה בכלל על מי שאת, ואיזה כיף שניפגש בקרוב על הבר!