מרחק רגשי
נדמה לי שיש אנשים שמצליחים, לפחות טוב יותר ממני, לקחת מרחק רגשי ממה שקורה סביב.
מותו (בטרם עת) של הלא-ידוע
יש איזה קוד תרבותי, מקצועי, חברתי שדורש מאיתנו לדעת, לומר בביטחון, לספק תשובות ברורות. אבל המציאות כוללת בעיקר דברים לא ידועים. מה יקרה אם נתחיל להודות שאנחנו לא יודעים?
זמן לשאלות וזמן לתשובות?
האם כל זמן הוא זמן נכון למציאת תשובות?
לצמוח לגובה
אפשר לצמוח לכל מיני כיוונים. יותר ויותר אני מעדיפה את הצמיחה לגובה. מה זה אומר מבחינתי?
לטובת מה אנחנו עושים?
האם אנחנו עושים למען יראו וייראו או למען התפתחות פנימית?
לב פוגש לב
ככל שהמציאות שלנו נעשית קשה יותר ויותר, אני שמה לב ליותר ויותר מחוות של טוב, של אדיבות ושל לב פתוח. אבל זה קורה לי רק מול אנשים בודדים. למה?
לב פתוח, ראש פתוח
האם כשהלב פתוח ניתן להעביר מסרים קשים יותר? האם כשהלב פתוח גם הראש נפתח? אני מאמינה שכן.
ניסויים קליניים
מפעם לפעם אני עושה על עצמי ניסויים כדי לבדוק מה עובד עבורי ומה לא. מעבדת ניסויים פרטית שכזו.
נקודת הסינגולריות
לפעמים אני רוצה לשהות באיזו נקודה מזוקקת אחת של עושר פנימי, עוד לפני שאני יוצאת איתו אל העולם.
להכניס תנועה
כשהכל מרגיש תקוע ומתסכל, אפשר לעצור ולשהות, לבדוק ולעשות עבודה פנימית. בדרך כלל זה עובד לי. אבל אפשר גם להכניס תנועה…