מהסוף להתחלה בחיפוש אחר החופש
מתוך מציאות הקורונה, אני בתחושה שלאט לאט החופש הולך ונעלם. גם אתם?
התנגדויות
התנגדות היא תחושה קשה, בעייתית, שיפוטית וביקורתית. היא בעצם כל הזמן אומרת "לא". מה היה קורה אילו יכולנו ללמוד לא להתנגד, אלא לקבל מה שקורה?
מינימליזם מחשבתי
האם אנחנו חושבים יותר מדי? האם אפשר לאמן את עצמנו להקצות זמן לחשיבה, אבל מינימלי?
להתרוקן כדי להתמלא
כדי להתמלא בדברים חדשים, צריך לפנות להם מקום. מחשבות על לאמץ ריקות…
דברים רבים קורים במרווחים
נדמה שמחשבות ורגשות יכולים לזוז רק כשמאפשרים להם פשוט להיות. כמו במוזיקה, דברים רבים מתרחשים בשקט שבין התווים, במרווחים.
די להתרגש מהרגש
הרגשות עולים ובאים לספר לנו משהו על המצב הרגעי. אז במקום לשפוט, להוציא או להדחיק, אנחנו צריכים להקשיב להם ולתת להם אפשרות לזוז, לנוע ולהשתנות…
(אני) בשירות היקום
מה קורה כשאנחנו מנסים לראות את העולם לא דרך האני הפרסונלי, אלא כמו שהוא – עם צרכים, שינויים, רצונות? יצאתי לבדוק.
מי רוצה להיפטר מהזהות שלו?
נדמה לי שבמקום להוסיף לעצמי הגדרות, טייטלים מקצועיים או תוויות ממותגות, אני צריכה להתחיל להיפטר מהם. למה?
הים גדול מההשתנות שלו
הים גדול מההשתנות שלו. האם גם אנחנו?
להתיידד עם חוסר הודאות
התקופה הנוכחית מזמנת לנו שיעור בחוסר וודאות. האם אפשר להתמסר אליו?