עוגנים מוזיקליים
שגרה היא סוג של עוגן עבורינו, כי כשדברים יוצאים משליטה, היא עושה לנו סדר מהחוץ לפנים. ומה לגבי המוזיקה? האם גם היא יכולה לשמש לנו עוגן כזה?
אתם – תלושים או שייכים?
האם אלו ההגדרות? הקבוצות? אולי בכלל ריבוי התחומים? מה גורם לנו להרגיש לא שייכים?
האם אתם ממוקדים או מתפזרים? אולי זה לא כל כך גרוע כמו שאתם חושבים.
תמיד לימדו אותנו שמיקוד גורם להצלחה, האמנם?
האם אפשר לצמוח מתוך גבולות?
מחשבות על גבולות. איך דווקא הם עוזרים לי להיות יצירתית?
הקשבה מודעת
במה כרוכה הקשבה אמיתית, ומה בינה ובין הקשבה פנימית לעצמנו והאזנה למוזיקה?
האם אפשר לסגור את הלב?
אני תוהה האם אפשר לבחור מתי לפתוח את הלב לרווחה ומתי קצת לסגור אותו.
על הסבל הכרוך ברגש, והאם אנחנו רוצים לוותר עליו?
האם רגישות משמעה סבל? והאם הייתי מוכנה לוותר עליו?
מה אתם חווים כשאתם צופים בהופעה?
יש את אלה שמצלמים. יש את אלה שרוקדים יחד. ויש את אלה שבאמת מתרכזים בביצועים על הבמה. איפה אתם?
כוחה המרפא של המוזיקה
למוזיקה יש כוח מרפא. ולריפוי הזה יש קצב משלו.
מחשבות יום הולדת על בחירה ביצירה
יום ההולדת שלי הוא תמיד יום של חשבון נפש. במה אני בוחרת הפעם?