השוואה לאחרים
כתבתי עליה כבר כמה פעמים במסגרת הפוסטים על השפעות המדיה החברתית, אבל הפעם החלטתי להעמיק בה. את הפוסט הנוכחי אני מקדישה לאחת התופעות הכי אנושיות שיש, שמשפיעה עלינו בכל גיל. היא מעצבת אותנו, מעלה או מורידה את הערך העצמי שלנו ותורמת למצב הרוח שלנו.
בשנים האחרונות, ההשוואה לאחרים נעשתה בלתי נמנעת בגלל המדיה החברתית. למה זה קורה, איך זה משפיע עלינו ומה כדאי לעשות כדי להקטין את הנזק?
בואו נצא למסע בעקבות ההשוואה לאחרים.
מהי השוואה לאחרים?
השוואה לאחרים, או בשמה המקצועי – השוואה חברתית, היא אחד המנגנונים הטבעיים דרכם אנחנו לומדים על עצמנו. השוואה לאנשים אחרים יכולה להיות כלפי אנשים שאנחנו מחשיבים כטובים מאיתנו (השוואה כלפי מעלה) או לחילופין לכאלה שאנחנו מחשיבים כנחותים לנו (השוואה כלפי מטה). ההשוואה כלפי מעלה עלולה לפגוע בדימוי העצמי שלנו (זה המקור של "אני לא מספיק טובה"). ההשוואה כלפי מטה עלולה לתת לנו תחושת שווא שאנחנו מורמים מעם.
בבסיס הרעיון של השוואה חברתית נמצא הרצון הטבעי ללמוד על עצמנו. אנחנו משווים את עצמנו לאחרים בנושאים כמו השכלה, כסף, הצלחה, וכמובן תכונות פיזיות. מחקר מצא כי מעל 10% מהמחשבות שלנו עוסקות בהשוואות לאחרים.
התיאוריה של השוואה חברתית מיוחסת ללאון פסטינגר, משנת 1954, ולפיה הערך העצמי שלנו נבנה, בין השאר, דרך ההשוואה הזו. תוכלו לקרוא עוד קצת על התיאוריה, כאן.
מתי אנחנו משתמשים בה?
השוואה לאחרים היא אחד הכלים שעוזרים לנו לבנות את הדימוי העצמי שלנו. בעודנו צעירים, ההשוואה החברתית בונה אותה ומעצבת את זהותנו. זו הסיבה שבני נוער רגישים במיוחד להשפעות של השוואה לאחרים. הם נמצאים בשלב בחיים בו הם בונים את הדימוי שלהם, ונעזרים בהשוואה חברתית כדי לעצב את הזהות שלהם. באופן כללי, מבוגרים מושפעים ממנה קצת פחות, אם כי היא נוכחת בכל שלב בחיינו.
בעולם הפיזי, אנחנו תמיד משווים את עצמנו לסובבים אותנו. זה עוזר לנו להתנהל בחברה (אנחנו קולטים רמזים א-ורבליים כמו לבוש, סגנון, התנהגות) ולהתאים את עצמנו, להעריך את יכולותינו (מחשבות כמו "מסתבר שיש לי זיכרון טוב יותר מלשאר בני כיתתי") וכמובן לבנות את הזהות שלנו לא בנפרד מהאנשים, אלא מולם. לרוב, אנחנו משווים את עצמנו לסביבה הקרובה לנו – בני הכיתה שלנו, תושבי השכונה שלנו, הקולגות בעבודה.
בספרו של אדם אלטר, העוסק בהתמכרות, הוא מזכיר שלמעשה אנחנו כל הזמן משווים את מה שיש לנו למה שיש לאחרים. המסקנות לגבי עצמנו תלויות במי הם אותם האנשים. לא חשוב כמה יש לנו, אנחנו מסתכלים על אנשים שיש להם יותר, ומעריכים את מה שיש לנו לפי אותם האנשים. זו אחת הסיבות לכך שגם מיליונרים מרגישים שהם צריכים יותר כסף. הם משווים את עצמם למיליארדרים. וזה ממכר.
האם יש להשוואה חברתית ("גנבת האושר") גם יתרונות?
כמו כל דבר, גם להשוואה חברתית יש צדדים טובים. באמצעות השוואה לאחרים אנחנו יכולים להשתפר ולשאוף גבוה יותר בתחומי החיים. כשאנחנו משתמשים בהשוואה כדי לייצר אצלנו מוטיבציה, היא בהחלט יכולה לעבוד לטובתנו. אחת הדרכים להשתמש בהשוואה חברתית כדי להשתפר, היא להשתמש בכוחה של קבוצה או בתחרות "בריאה" כדי לדרבן את עצמנו להצליח יותר. זה לא מפתיע שאנשים מצליחים לתרגל יותר ספורט כשהם בקבוצה.
אבל גם עם השוואה כלפי מעלה צריך להיזהר. אם נשווה את עצמנו כל הזמן לאנשים טובים מאיתנו, יהיה קשה להימנע מהתחושה שאנחנו לא מספיק טובים או מוצלחים. לעומת זאת, אם אנחנו רוצים להרגיש טוב עם עצמנו, נשווה למישהו שאנחנו מחשיבים כנחות מאיתנו באותו תחום. כשאנחנו מגזימים עם ההשוואות מסוג זה, אנחנו עלולים לפתח הרגל של השוואות כלפי מטה, ולפתח דימוי עצמי של אנשים נעלים.
הבעיה היא שצריך הרבה כוח נפשי כדי להימנע מהצדדים השליליים של השוואה חברתית. לא סתם קוראים להשוואה לאחרים "גנבת האושר".
אז איפה הבעיה?
מחקרים מראים שהשוואה לאחרים עלולה לגרום לקנאה, בטחון עצמי נמוך ואפילו דכאון. מלקולם גלדוול, בספרו "דוד וגוליית", מתאר לא מעט סיטואציות בהן ההשוואה לאחרים פוגעת בנו. אחת הדוגמאות שהכי הפתיעו אותי היתה בנושא התאבדויות. מסתבר שבמדינות בהן התושבים מחשיבים את עצמם למאושרים מאוד, אחוז ההתאבדויות גבוה יותר. ולמה זה קורה? כי כשאנחנו מרגישים רע עם עצמנו ומסביבנו כולם מאושרים, קשה לנו יותר להכיל את העצב או התסכול שלנו.
דוגמאות נוספות שהוא נותן קשורות לאוניברסיטאות מוצלחות במיוחד. סטודנטים שהגיעו לאוניברסיטאות כאלה פתאום נאלצו להשוות את עצמם לסטודנטים מוצלחים מאוד, ואם הם לא הצליחו בעצמם כפי שהתרגלו (בתיכון הם היו כנראה המוצלחים בכיתה וההשוואה פעלה לטובתם) הם היו מתוסכלים יותר מסטודנטים שבחרו באוניברסיטאות טובות פחות.
בעיה נוספת קשורה לסגנון של האנשים אליהם אנחנו משווים את עצמנו. יש לנו נטייה להשוות את עצמנו לאנשים שמחצינים משהו. אחת ההשוואות הנפוצות היא לאנשים פעילים מבחינה חברתית. כשאנחנו משווים את עצמנו אליהם אנחנו מרגישים שאנחנו מבלים הרבה זמן לבד בעוד שלאחרים יש חיים חברתיים עשירים הכוללים מסיבות, בילויים, הרבה חברים וכד'. אנשים כאלה בדרך כלל בולטים במרחב הפיזי (וגם הדיגיטלי, ותכף נגיע לזה).
חשוב לזכור כי אנחנו נוטים להשוות את עצמנו לאנשים בסביבתנו הקרובה. וכשאנחנו מגיעים למדיה החברתית, הסביבה הזו הופכת להיות בעייתית במיוחד.
השוואה לאחרים במדיה החברתית
מה קורה במדיה החברתית? מדוע היא משמשת למעשה כמגבר של ההשוואה החברתית?
- אם בעולם הפיזי נהגנו להשוות את עצמנו לאנשים בסביבה הקרובה שלנו, הרי שהמדיה החברתית הכניסה לחיינו המון השוואות, בכל מקום ובכל זמן. בכל פעם שאנחנו גולשים במדיה החברתית אנחנו נתקלים במקורות להשוואה, בין אם נרצה ובין אם לא: כולם שם, מתעדים את חייהם ומספקים לנו הצצה לכל בחירה, דעה ובעיקר הצלחה שלהם.
- האינטראקציה החברתית שלנו במדיה החברתית, עפ"י אדם אלטר, מבוססת על שיפוט חברתי. כל מה שנשים שם נשפט לפי החברה. אנחנו אף פעם לא באמת בטוחים בערך שלנו ולכן זקוקים לפידבק חברתי ולא יכולים להתעלם ממה שחושבים עלינו, והמדיה החברתית מספקת לנו את הפידבק הזה באופן מיידי. אבל הפידבק הזה לא עקבי (וזה משגע אותנו), לא יציב ותמיד מושווה לאחרים – כי ממש לפני הפוסט שלנו שזכה לחמישה לייקים בודדים, מככב פוסט של אחד מחברינו הוירטואליים עם המון תגובות ושפע לבבות.
- מיכה גודמן טוען בספרו מהפכת הקשב, כי קנאה היא מחסום שמקשה עלינו להשלים עם חיינו הלא מושלמים. בני אדם משווים את עצמם לאחרים, ובעיקר לחיים המדומיינים שלהם ומקנאים בהם. במדיה החברתית כל אותם אחרים עוזרים לנו לדמיין שהחיים שלהם נפלאים באמצעות הפוסטים המוצלחים שלהם. אם אדם מאושר הוא זה ששמח בחלקו, המדיה החברתית מקשה עלינו לשמוח. איך נשמח כשאנחנו כל הזמן מודעים למה שיש לאחרים וההשוואה הבלתי נמנעת אליהם?
- מה שאנחנו רואים במדיה החברתית הוא תדמית מהונדסת היטב כדי לייצר רושם. או במילים אחרות – את הצדדים החיוביים והוורודים של החיים של אחרים. לרוב, אותם בלבד. אנחנו למעשה משווים את החיים שלנו, או את "מאחורי הקלעים" שלהם, שם אנחנו נמצאים כל היום (התסכולים, הרגשות הקשים, הבדידות, העייפות והשיער שלא הסתדר הבוקר) ל"במה" של מישהו אחר. ואותו האחר בחר היטב עם איזו תדמית, סיפור או תמונה הוא עולה לבמה. ההשוואה הזו היא כמובן מאוד לא הוגנת.
- למרות שאנחנו מבינים מנטלית שההשוואה הזו לא הוגנת, הרגש מגיב אליה. ההשוואה הזו נוצרת באופן טבעי בעודנו גולשים במדיה החברתית ונתקלים בכל אותם אנשים מוצלחים, מהממים, מבלים ומחייכים. זו אחת הסיבות לכך שבתום הגלישה באינסטגרם או בפייסבוק, אנחנו מרגישים רע. עוד קצת על החיים הורודים באינסטגרם וההשפעה עלינו, כאן.
- בעיה נוספת במדיה החברתית היא מדידה לפי לייקים, תגובות או כמות חברים. כלומר, לא רק שאנחנו משווים את עצמנו לאחרים, אנחנו מעריכים את עצמנו לפי תשומת הלב שאחרים מקבלים. וזה כל כך שטחי. כאילו זה לא מספיק קשה גם כך…
- ולא רק זה. יש לנו נטיה לגלוש במדיה החברתית דווקא במצבים בהם אנחנו מרגישים רע. במקום להתמודד עם התחושות, התסכולים או הבדידות, אנחנו מעדיפים להדחיק את הרגשות הקשים ולבחור באסקפיזם. אבל התחושה הרעה לא נעלמת כשאנחנו גולשים במדיה החברתית, היא רק מחכה. כשאנחנו פותחים את הפיד, אנחנו נתקלים בחיים הנפלאים של אחרים ואז אותה התחושה הרעה רק מועצמת, כי יש לנו המון מקורות השוואה מושלמים מול העיניים. זה מעגל מתסכל ומסוכן.
- FOMO – הפחד לפספס קשור גם הוא להשוואה לאחרים. בכל בחירה שלנו אנחנו משלמים מחיר, אבל כשמול עינינו הבחירות של אחרים ושפע ההזדמנויות שהם קופצים עליהן, קשה מאוד להיות שלמים עם הבחירות שלנו ואנחנו מרגישים שאנחנו מפספסים את החיים בעוד כולם מבלים, נהנים ומצטלמים היטב. קשה שלא לשים לב כמה החיים שלנו אפורים כשכל הטוב המפוספס הזה מונח כל הזמן מול עינינו.
במחקר שנעשה בגרמניה, נמצא כי הרגש שמוביל את הגלישה בפייסבוק הוא קנאה, והיא מובילה להערכה עצמית נמוכה. במחקר אחר נמצא כי לזמן שאנחנו מבלים בפייסבוק יש קשר ישיר להשוואה לאחרים ולערך עצמי נמוך. מחקר בקרב משתמשים צעירים באינסטגרם מצא כי השוואה לאחרים דרך הפלטפורמה גורמת להערכה עצמית נמוכה.
אז מה עושים?
- הכל מתחיל במטרה ריאלית. אם רק התחלנו לרוץ, זה יהיה לא הוגן כלפי עצמנו להשוות את עצמנו לרצי מרתון, נכון? חשוב לבחור את ההשוואות שלנו בהתאם למציאות. ההשוואה לתדמיות חד צדדיות ומהונדסות היטב היא לא השוואה הוגנת. היא גם לא אמיתית. חשוב להבין זאת.
- חשוב להיות מודעים לרצון שלנו כשאנחנו ניגשים להשוואה. אם אנחנו מרגישים פחות טוב עם עצמנו ואנחנו משתמשים בהשוואה לאנשים שאנחנו מחשיבים כנחותים מאיתנו, זה יתן לנו להרגיש טוב, אבל לאורך זמן זה יכול להפוך להרגל מסוכן ואותנו לאנשים הרבה פחות נעימים ונחמדים. קצת מודעות לא תזיק פה.
- מרגישים רע? זה הזמן הכי גרוע לגלוש במדיה החברתית. במקום זה נסו יציאה לטבע, ספר טוב, שיחה עם חברה קרובה או מדיטציה. זמן טוב לגלוש במדיה החברתית הוא כשיש לנו מטרה ספציפית (למשל למצוא קשרים או רעיונות מעניינים) וכמובן כשאנחנו מרגישים טוב.
- אני יודעת שהעצה הזו נשמעת קצת קשוחה, אבל אני אכתוב אותה בכל זאת. אל תפחדו לחסום (או פשוט להסתיר) אנשים שגורמים לכם להרגיש רע עם הבחירות או המצב שלכם. הבריאות הנפשית שלכם חשובה יותר מלהתעדכן ובטח יותר מלהיות פוליטיקלי קורקט, לעזאזל.
- ולמאיר אריאל יש הצעה לתרפייה מסוג שונה. מומלץ בחום להקשיב לו.
לסיכום, השוואה חברתית היא אחד המנגנונים הכי טבעיים ואנושיים שמשמשים אותנו מגיל צעיר לבנות את הדימוי שלנו ולהעריך את עצמנו. אנחנו לא חיים בבועה, ורוב הזמן אנחנו מוקפים באנשים שמשקפים לנו את העולם סביבנו דרך מי ומה שהם בהשוואה אלינו.
השוואות לאחרים הן לא תמיד נעימות, אבל אנחנו משתמשים בהן כל הזמן – פיזית ודיגיטלית. הבעיה עם השוואה חברתית ברשת בכלל, ובמדיה החברתית בפרט, היא בעיקר הזמינות המלאה של מקורות השוואה וההצגה הכמעט חד צדדית של אנשים מוצלחים במיוחד. אלה משאירים אותנו עם התחושה שלעולם לא נהיה טובים או מוצלחים כמו מושאי ההשוואה שלנו. חשוב להיות מודעים לזה. וכשזה עושה לנו רע, לא להתבייש ללחוץ על כפתורי ההסתרה או להוריד את המעקב. כמו שאני אומרת לסטודנטים שלי – אף אחד לא אמור לתת לכם להרגיש שאתם לא מספיק טובים. שמרו על עצמכם בעולם הלא פשוט הזה, טוב?
