לצמוח לגובה

בהמשך לפוסט הקודם שלי, על עשייה למען עשייה והתפתחות ולא למען יראו וייראו, יש לי מחשבות על הכיוון שבו אנחנו מתפתחים.

בקונדליני יוגה, הכיוון הוא תמיד למעלה. מתרגלים את העלאת האנרגיה לצ'אקרות העליונות כדי שמשם היא תצא, ולא מהצ'אקרות התחתונות.

כבר שנים שיש לי את דימוי הבמבוק. לאט לאט מתפתח, צומח ועולה, ורק אז מוציא עלים.

לאחרונה נתקלתי בפרק יפיפה על צמיחה לגובה גם בספר "עד שליבך יתנגן" (שהוא כל כולו יופי וחוכמה).

וכמה שאני אוהבת שהדברים מתחברים לי מכל מיני מקומות.

מה זה אומר להתפתח למעלה? זה אומר להשקיע בעומק, בשקט, במיקוד ובריכוז ופחות לרוחב, כדי להתפתח כשאנחנו נאמנים למרכז שלנו. כמישהי שטונות של דברים מעניינים אותה ויש לה נטיה להתפזר, הרעיון של צמיחה למעלה מאפשר לי שקט. הוא מאפשר לי להיות במרכז שלי.

כדי להתפתח לגובה אנחנו גם זקוקים לשורשים עמוקים. וזו אולי העבודה המקדימה שלנו – לגדל שורשים עמוקים וחזקים.  

כדי להתפתח לגובה אנחנו חייבים לשים לב לבזבוזי אנרגיה. כי האנרגיה המתבזבזת על דברים שלא עוזרים לנו לצמוח, מתבזבזת "למטה" – מבחינתי זה למשל אירועים עם המון אנשים – שם האנרגיה שלי מתפזרת לכל הכיוונים.

הבוקר חשבתי שאולי גם עסקית זה אפשרי – למשל לעבוד עם מספר מצומצם של לקוחות בתהליכים ארוכים ועמוקים לעומת מול המון לקוחות קצה.

בעולם של הסחות דעת שלוקחות אותנו כל היום לכל כיוון אפשרי, הצמיחה למעלה מאפשרת לנו להישאר איפה שאנחנו רוצים ולהתפתח כל הזמן. כי למעלה אין גבולות, אין תקרות, אין סוף.   

מאז שהתחלתי לעבוד על מוזיקה קלאסית, אני מרגישה היטב את הצמיחה למעלה. כל יצירה היא עולם בפני עצמו והיא דורשת תהליך ארוך, עמוק. אין בה מקום לשטחיות ופיזור. לפעמים ביצירה בת 24 תיבות בלבד יש את התמצית של כל החיים, והיא ממשיכה להתפתח ככל שמעמיקים בה ועובדים עליה.

אולי כדי לשמש כמגדלור בעולם הזה, אין לנו ברירה אלא לצמוח לגובה. וכמה שאנחנו זקוקים למגדלורים…