– מחשבות אישיות –
זה מתחיל בקטן. השינוי כמעט בלתי מורגש. זה נכון, ההתרגשות מן החידוש קיימת, אך היא עודנה חבויה, כמעט נסתרת. בתחילה את חושבת פעמיים לפני שאת קוראת לעצמך בלוגרית. את תוהה האם לספר לשכנים, לחברים.
משהו משתחרר בך עם הכתיבה. יש לה יכולת מופלאה שכזו לסחוף אותך, לסדר לך את המחשבות, להיות מנוע של פעולה ראשונית. את קוראת את הפוסט שזה עתה כתבת, ותוהה ההיית זו את שישבה מול המקלדת? ברעד ראשוני את לוחצת על אופציית הפרסום. את מחליטה להתמסר לתוצאות. כשיש גם מי שקורא אותך, החום מתחיל להתפשט לך בגוף.
לאט לאט, כמעט מבלי שאת שמה לב לכך, את מתחילה לחפש את הברק בעיניים של האנשים העומדים מאחורי העסקים הקטנים. הלב שלך מתחיל להחסיר פעימה בכל פעם שאחד מהם זוכה בלקוח חדש בזכות הכתבות שלך. זה כבר לא רק את מול המקלדת. את מצליחה לגעת באנשים.
בינתיים, כשאת נוסעת, מטיילת, שותה קפה, קונה שמלה או קובעת פגישה, את מתחילה להעדיף עסקים קטנים ומקומיים. את מחפשת בעיניים את הבעלים כדי לזכות אותם בחיוך ובתמיכה שלך. את רואה אותם, את רוצה לתת להם כוח.
את מבינה אותם יותר, את בעלי העסקים. את פוגשת אותם עם החלומות שלהם הפרושים בפניך, עם הקשיים, עם האמונות והפחדים כולם. אחת לזמן מה את מדרבנת בעלת עסק חדש לפתוח דף עסקי בפייסבוק, להקים בלוג, לכתוב. לאחר כחודש היא מתקשרת להודות לך, על מילת העידוד הזו שבאה בדיוק בזמן הנכון. בכל פעם שאת נתקלת בדבר מה שהיא כותבת, הלב שלך מנתר משמחה.
חברה מספרת לך שבזכותך היא התחילה להעדיף עסקים קטנים על פני רשתות. הורים בבית הספר שואלים אותך היכן כדאי לקנות אורז מלא בשכונה. אמא מהגן מתקשרת להפנות אותך לחנות צעצועים כמעט חבויה באזור, שממש כדאי לך להכיר.
בדרך לסידורים בשכונה, את עוברת דרך בית הקפה השכונתי. כן, בדיוק זה שבחר בבלוג המקומי שלך כדי לקבל חשיפה ראשונית. הוא מלא באנשי השכונה. הלב שלך גם הוא מתמלא. מאוחר באותו יום, את מזילה דמעה על עסק אהוב שנסגר. כן, זה גם חלק מרכבת ההרים המקומית.
העיניים נפקחות לך. את נוסעת יותר באופניים, קונה קצת פחות בגדים, את רוצה לתת לאנשים סביבך את היכולת לבחור במי לתמוך. את מחברת בין עסקים קטנים. את מספרת לקוראים על העסקים הקטנים שתורמים לקהילה. את מבינה שההתרגשות הפכה להיות מנת חלקך היומיומית.
ואז זה מכה בך. נעשית אופטימית, אפילו עוד יותר. לא עוד קיטורים על עתידה של המדינה, עתידה של העיר, השכונה. פתאום הבנת שאת עוסקת, בבלוג הזה שבנית במו ידיך, בשיפור העתיד, בחיזוק הקהילה והסביבה שלך. זה השלב שבו את מבינה שהלב שלך בחר נכון.
רוצות גם אתן להיות שם? אשמח לספר לכן יותר על מה זה בלוג מקומי, איך מתחילים אותו, מה ההכשרה שאני מציעה, ועוד. צרו קשר למידע נוסף.
שלכן,
גיל
11 תגובות
גיל את מקסימה ותודה על האנרגיות גם הפעם❤️❤️
תודה רויטל. זה הדדי <3
לגמרי מדויק כך הרגשתי
תודה ירדנה. שמחה שגם את 🙂
יופי של כתיבה !
תודה רבה. כיף לשמוע!
פוסט מרגש ונהדר! רואים שאת במקום הנכון שלך…
ענת, תודה רבה. כיף 🙂
כל כך מדוייק
כל כך נכון
כתבת אותי אחד לאחד
והשיר…? תענוג. לא שמעתי אותו שנים!
נהדרת שאת
מותק!! תודה רבה <3