איך ניגשים לכתיבת פוסט בבלוג

לא מזמן כתבתי על נפלאות הכתיבה. הבטחתי לנסות ולהסביר, שלב אחר שלב, איך ניגשים לכתוב פוסט בבלוג. אז הנה אני פה 😊

פוסט בבלוג הוא תהליך. הוא אף פעם לא זבנג וגמרנו. וכמה טוב שכך!

הנה התהליך שלי, משולב בהמלצות שקראתי בספרים ומאמרים על כתיבה:

1. מטרת הכתיבה – מהו המסר?

באחד הספרים שקראתי על כתיבה, מצאתי את הביטוי "Think Before Ink". זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל כשאנחנו כותבים מתוך מטרה ברורה, מתוך ידיעה בהירה של המסר שאנחנו מעוניינים להעביר, הכתיבה שלנו נראית אחרת. הפוסט חשוב לכם? קחו כמה דקות עם עצמיכם להבנת מטרתו.

2. למי אני כותב? מה יוצא לו מזה? 

כפי שכבר כתבתי, ואני מזכירה שוב ושוב כשאני מייעצת לבעלי עסקים שרוצים להקים בלוג, חשוב מאוד להכיר את הקוראים שלנו. כשאנחנו כותבים למישהו אחד, הכתיבה שלנו אישית, מדויקת, מובנת יותר. זה לא חשוב אם אותו האחד הוא וירטואלי, או מישהו שאנחנו מכירים. כשאנחנו יודעים למי אנחנו כותבים, אנחנו רוצים להיות מובנים, רוצים שהמסר יעבור, ומבינים באיזה טון ובאיזו נימה לכתוב לו כך שיבין ויתחבר.

3. מהו האמצעי להעברת המסר לאותו קורא?

עכשיו כשאנחנו מכירים את הקורא שלנו, ואת המסר שאנחנו רוצים להעביר לו, אנחנו יכולים לחשוב מהי הדרך הנכונה לעשות זאת. האם פוסט הוא בכלל המקום המתאים למסר הזה? אולי ציוץ בטוויטר או תמונה באינסטגרם יעשו את העבודה? ואולי בכלל מייל ללקוחות הקיימים מתאים הרבה יותר?

4. חיפוש נתונים ודוגמאות

האם המסר שאנחנו רוצים להעביר מגובה בדוגמאות או נתונים ממקומות שונים? נתונים סטטיסטיים, מחקרים או מאמרים נוספים שיש להם מסר דומה או תומך מחזקים את הטענה שלנו ומבססים אותנו כאוטוריטה. הם בעצם אומרים לקורא שלנו "לא המצאנו. בדקנו". כדאי להוסיף מילים משלך, דעה אישית או אפילו דעות מנוגדות. אחרי הכל, מדובר בפוסט משלך.

5. ארגון – מבנה

מהו המבנה המתאים להעברת המסר? האם זה יהיה בצורת סיפור, רשימה, מדריך מקוצר או פוסט אישי? נסו לארגן את הכתוב בצורה הנכונה לו. למשל – פסקת פתיחה, גוף הטקסט, פסקת סיום. כל אלה בהתאם למבנה שבחרתם.

6. טיוטא גסה, מלוכלכת

זה השלב האהוב עלי! פשוט שופכים כאן הכל מבלי לחשוב על איך זה ייראה, האם זה מסודר, מה יצא בסוף או האם הפסיק הזה נמצא במקום המתאים. זה הזמן להוציא הכל החוצה – את הידע, המחשבות, הרעיונות.

7. לצאת מזה!

זה השלב לעזוב קצת את היצירה שלנו, כדי לתת לה זמן להתבשל. זה יכול להיות לכמה שעות, כמה ימים, או אפילו כמה דקות אם יש לנו דדליין עצבני. אני משתדלת לתת לפוסטים שלי לפחות יום של מנוחה ממני. הם תמיד נראים לי אחרת ביום למחרת. משפטים שכתבתי בהתלהבות נראים לי מיותרים, נקודות חשובות הוזנחו, ואפילו הבנה שבפוסט יש ריבוי מסרים.

8. לכתוב מחדש, נקי.

לאחר שהפוסט שלנו נח, אפשר לחזור אל הטיוטא הגסה שלנו ולעשות בה מקצה שיפורים. לפשט את הכתוב, לקרוא מחדש, לסדר את הפסקאות, לבחון את הניסוח ועוד. זה הזמן לחשוב על הקורא ואיך הוא קולט את מה שרצינו להעביר.

9. למצוא כותרת

אפשר לכתוב בלוג שלם על כותרות. בזמנו אפילו כתבתי מדריך קצר על מציאת כותרת (מוזמנים להוריד אותו). זכרו שהכותרת אמורה להבטיח משהו שהפוסט מקיים, ולהיות אטרקטיבית מספיק כדי שהקוראים ימשיכו לקרוא את הפוסט ולא רק אותה.

10. עריכה

זה השלב לניקיון יסודי – סידור פסיקים ונקודות, החלפת מילים מסורבלות בפשוטות יותר, חלוקה לפסקאות קצרות, שגיאות כתיב ושאר נפלאות הדקדוק.

זה גם הזמן לבדוק האם המסר עובר בצורה ברורה, והאם הצלחנו לא לחפור, לא להעמיס, לא לעוף על עצמינו.

כדאי לקרוא שוב את הטקסט בקול רם ולדמיין שמישהו קורא אותו. האם הוא זורם? נעים? האם יש לקורא מקום להזדהות? האם יש לו מה לקחת מהכתוב?

עכשיו כשאני כותבת על עריכה נדמה לי שאפשר לכתוב פוסט שלם (אחד לפחות) על איך לערוך פוסטים.

11. מבט אחרון

האם הפוסט נראה מושך מבחינה ויזואלית? הרי אנחנו קודם כל "סורקים" עם העיניים. האם במבט ראשון הפוסט עושה חשק לקרוא? האם הפסקאות קצרות ומסודרות? האם יש מספיק תמונות שמחלקות את הכתוב? כותרות משנה? משפטים קצרים?

12. הנעה לפעולה

מה אנחנו מצפים מהקורא שלנו לעשות? להנהן? לחייך? להירשם לבלוג שלנו? ללחוץ על כפתור? להשאיר פרטים?

האם זה ברור מספיק?

תזכרו שלפעמים הדרך הכי פשוטה לקבל משהו, היא פשוט לבקש.

13. לפרסם

נשמע פשוט? לא תמיד זה כך. עד היום אני משתהה רגע או שניים לפני שאני לוחצת על כפתור ה"פרסום". לפני כמה שנים זה לקח לי לפעמים יום יומיים.

גם הפרפקציוניזם יכול למנוע את הלחיצה המיוחלת על הכפתור הפלאי. בעיני אין דבר כזה הפוסט המושלם. כמעט תמיד לאחר הפרסום ניזכר בעוד נקודה ששכחנו, עוד עריכה שיכולנו לעשות, עוד שיפור ועוד שיפוץ.

האם הפרפקציוניזם שלכם הוא גם סוג של תירוץ לא לפרסם? האם הוא מכסה על פחד כלשהו? על דחיינות?

אני נעזרת במשפט המקסים שאמר לאונרדו דה וינצ'י: "יצירת אמנות אף פעם אינה גמורה, היא רק נזנחת".  כך כנראה גם הפוסטים שלנו. אז שחררו אותם.

אלה, בגדול, השלבים לכתיבת פוסט. אבל אל תשכחו מדי פעם לשבור את הכללים, השלבים ואת התהליך ופשוט לתת לכתיבה לזרום מבפנים. זה קורה לפעמים וזה נהדר. זכרו שכשזה לא מנת חלקכם, יש לכם תהליך מובנה להישען עליו.

אז אין עכשיו יותר תירוצים – תתחילו לכתוב!

זקוקים לעזרה או ליווי בתהליך? דברו איתי ואשמח לסייע.